החלטה בתיק בש"א 5028/04

הרקע

1.        המבקש מס' 1 קיבל הלוואה מהמשיב מס' 1 - בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: הבנק) - לצורך רכישת דירת מגורים, שברחוב מולכו 8, חולון, הידועה כגוש 7164 חלקה 222 (להלן: הבית). באותו זמן לא היה הבית רשום בלשכת רישום המקרקעין. בהסכם ההלוואה התחייב המבקש מס' 1, כי לכשניתן יהיה לרשום את הבית בלשכת רישום המקרקעין, יחתום על שטר משכנתא שיכלול הוראות בדבר אי תחולת סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר) וסעיפים 38(ג) ו- 39(ב) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). להבטחת פירעון ההלוואה, נרשם לטובת הבנק משכון על זכויותיהם של המבקשים בבית וכן נרשמה הערת אזהרה לזכותו. המבקשת מס' 2, שהיא אשתו של המבקש מס' 1, חתמה על "כתב אישור, הסכמה והתחייבות", לפיו היא מסכימה לכל האמור ב"הסכם המשכון/כתב השעבוד"; כי היא מוותרת על ההגנות הקבועות בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר ובסעיפים 38(ג) ו- 39(ב) לחוק ההוצאה לפועל; וכי לא תטען נגד זכותו של הבנק כבעל שיעבוד או משכון בבית. משלא עמדו המבקשים בהתחייבויותיהם, נקט הבנק בהליכים למימוש המשכון בלשכת ההוצאה לפועל. 

2.        המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תובענה, על דרך של המרצת פתיחה (ה.פ. 620/02), להצהיר, כי למבקשת מס' 2 מחצית מהזכויות בבית מכוח הלכת השיתוף; כי למבקשים זכות לפדות את המשכון; כי אין לפנות את המבקש מס ' 1 מן הבית, משום שלא ויתר על ההגנות שבחוק; וכי סעיף הויתור של המבקשת מס' 2 אינו עונה על דרישות הדין. במסגרת התובענה ביקשו לעכב את הליכי ההוצאה לפועל ולעכב את מכירת הבית.

בית-המשפט המחוזי

3.        בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט) דחה, ביום 28.5.02, את הבקשה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל ואת מכירת הבית. או-אז, על החלטת בית-המשפט המחוזי, הגישו המבקשים לבית-משפט זה בקשת רשות ערעור, במסגרתה ביקשו לעכב את הליכי מכר הבית. בא-כוח הבנק - הוא כונס הנכסים שמונה לצורך מכירת הבית - השיב על בקשתם. המבקשים השיבו על תשובת הבנק. ביום 8.2.02 הורה בית-משפט זה (כבוד השופט י' טירקל) על עיכוב ארעי של הליכי מכירת הבית. ביום 18.11.02, דחה בית-משפט זה את בקשת רשות הערעור ואף את הבקשה לעיכוב הליכי מכירת הבית. עם זאת, קבע בית-משפט זה, כי מאחר שהדיון בתובענת המבקשים בבית-המשפט המחוזי קבוע למועד קרוב, יעוכב רק פינויים של המבקשים מהבית, עד למתן פסק-דין בבית-המשפט המחוזי.

4.        ביום 18.1.04 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' גרסטל).

           על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ערערו המבקשים לבית-משפט זה רק ביום 30.5.04 ואף הגישו בקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

5.        ביום 11.7.04, אישר בית-המשפט המחוזי את הסכמת הצדדים - לפיה ימנעו המשיבים 1 ו- 2 מפינוי בפועל של המבקשים למשך 30 יום מיום מתן החלטה זו, על-מנת לאפשר לבא-כוח המבקשים להגיש בקשה למתן סעד זמני בערעור או להגיש בקשה להשהיית הליך ההוצאה לפועל - ונתן לה תוקף של החלטה.

6.        או-אז, ביום 25.7.04, הגישו המבקשים את הבקשה שבפני, בה הם עותרים למתן צו מניעה זמני לעיכוב פינויים מביתם, בגדרה שבו על טענותיהם כפי שהועלו בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת המבקשים הוא, כי מדובר בבית מגוריהם היחיד וכי שוויו של הבית עולה בהרבה על חובם לבנק, כך שהבית יכול לשמש כערובה למימוש, באם יידחה ערעורם.

           מנגד, מתנגדים המשיבים לבקשה לעיכוב הליכי הפינוי ומבקשים לדחותה. לטענתם, המבקש מודה במלוא חובו לבנק, לרבות בשכר-טרחת כונס הנכסים, אולם שנים רבות מעלים המבקשים טענותיהם בפני ערכאות שונות, וכל כוונתם הינה להתגורר בבית הממושכן מבלי לשלם שכר דירה ומבלי לשלם לבנק את התשלומים החודשיים על חשבון חובם.

דיון

7.        לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט להלן.

8.        הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". רק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק-הדין. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403).

9.        באשר לעניינם של המבקשים - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבים בעיכוב ביצוע הליכי פינוי המבקשים מביתם לבין הנזק שייגרם למבקשים אם לא יעוכב הפינוי, ידם של המבקשים על העליונה. שכן, הבית נשוא הבקשה הינו בית-המגורים היחיד של המבקשים והנזק הכלכלי העלול להיגרם להם עם פינויים מן הבית, בשלב זה, ניתן להטבה על-ידי פיצוי כספי למשיבים. 

10.      בנסיבות העניין, הימנעות מפינוי המבקשים מביתם בשלב זה, עד למתן פסק-דין בערעור, בכפוף להפקדת סכום של 10,000 ש"ח במזומנים או בערבות בנקאית על-ידם, עד ליום 31.8.04, מאזנת כראוי בין האינטרס של המשיבים, כי ישולם החוב ללא עיכובים לבין האינטרס של המבקשים להגנה על קניינם.

           אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי מתקבלת, במובן זה, שהמשיבים יימנעו מהמשך הליכי פינוי המבקשים מביתם עד למתן פסק-דין בערעור, וזאת בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו סכום של 10,000 ש"ח במזומנים או בערבות בנקאית, עד ליום 31.8.04. 

           ניתנה היום, ל' באב תשס"ד (17.8.04).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: